ניקוי ניצולי השואה מהגוף שלי

רק בגלל שאת רוצה לנקות אותם, לא אומר שזה הזמן לנקות אותם.

אחרי (אני לא יודעת כמה!) שנים של הנחיית ״לדבר עם ישויות״, רק לפני כמה לילות, סוף סוף הייתי מסוגלת לנקות ישוית דביקות במיוחד מהגוף שלי!

במשך שנים, ידעתי שיש לי ניצולי שואה (כמובן שהם לא שרדו) מחוברים לגוף שלי, או בעולם שלי באופן מסוים, ולא משנה מה עשיתי (ועשיתי המון!) לא יכולתי לשחרר אותם.

לפני כשלושה שבועות בחרתי להתחיל דיאטת ניקוי לתמוך בגוף שלי בשינוי של כמה עניינים שעברו עליו. הכל הלך נהדר, לפעמים לא נוח, אבל ידעתי שזה חלק מהדרך.

התחלתי צום מרק ירקות, רק ליומיים, לעזור למערכת שלי לנוח ולהתחדש. בלילה הראשון הבלאגן התחיל!

נכנסתי לטירוף על גבול ההיסטריה, אמרתי לבעלי ״פשוט לא אכפת לי״ ו״אני הולכת לאכול ארוחה יותר ממלאת״. שתבינו, הוא לא עצר אותי. לא היה לו שום קשר לבחירות שלי, אבל מסיבה מסוימת הפכתי אותו למתעלל שלא מאפשר לי לאכול.

צעדתי בזעם למטבח והתחלתי להכין לעצמי פסטה, והפלא ופלא, 10 דקות של בישול במים, הפסטה לא מתרככת. הסתכלתי על הבלאגן העיסתי הדביק. ואז נשברתי.

ירדתי בסערה במדרגות והתחלתי לחשוב ״אני ארעב למוות״. כששמעתי את עצמי חושבת את זה, ידעתי שיש שם משהו אחר מעבר לרעב. ידעתי שלא ארעב למוות. אפילו לא קרוב לזה. למעשה, אם הייתי כנה עם עצמי, לא הייתי רעבה בכלל.

ההיסטריה והמחשבות על רעב היו כל כך מוכרות. הן היו שם כל החיים שלי, אורבים מתחת לפני השטח, מפחידים אותי שלא אגיע לרעב. אם הייתי רעבה מדי או מנעו ממני ארוחה מסיבה כלשהי, הייתי מוכרחה לאכול יותר לוודא שהתחושה תחלוף. מיותר לומר שנאבקתי עם המשקל שלי כל תקופת הנערות והבגרות שלי.

נתקדם קדימה בזמן, חזרה לצום מרק הירקות. ברגע שההיסטריה של למות מרעב הופיעה, ידעתי שמשהו צף והתחלתי לעשות פוק אנד פוד ולנקות ישויות וזה פשוט לא עבד. אז קראתי לבעלי (הוא גם מנחה של אקסס ולדבר עם ישויות) ואמרתי לו שאני מתחרפנת ושאלתי אם הוא יכול לעזור לי.

ברגע שהוא שאל אם יש ישויות, רציתי להרוג אותו... אז ידעתי שהוא בכיוון הנכון. אחרי כ-3 דקות של ניקויים, הכל נגמר. כל ניצולי השואה עזבו סוף סוף! אחרי שנים של ״לנסות״ לנקות אותם, סוף סוף זה היה הזמן!

סוף סוף הגעתי לרגע שבחרתי מספיק מודעות עם הגוף שלי שיכולתי לשחרר את החבר׳ה האלה. נשבעתי לדאוג להם ואחת מהם במיוחד התעקשה שאדאג לאכול! מאוד אמא יהודיה מצדה.

דיאטת הניקוי לא רק עזרה לי לנקות רעלים, היא גם אפשרה לי לקבל גישה לכל האנרגיות, ובמקרה הזה, הישויות, שלרוב אני מכסה עם אוכל כדי לא להרגיש. ברגע שחשתי רעב, אפילו טיפה, כל השורדים האלו היו מתחילים להתחרפן.

העומק של המחויבות שלי כלפיהם ועומק הבלבול שלהם יצר מתכון לחוסר שינוי עד ששאלתי את עצמי מספיק שאלות לגבי הגוף שלי והרצתי מספיק תהליכי גוף של אקסס. רק אז זו נהייתה בחירה אפשרית.

יש כל כך הרבה מרכיבים כשזה נוגע לאנשים וישויות, כל כך הרבה תקופות חיים של התחייבויות ועוד בחירות תוקעות. כל כך הרבה חוסר מודעות. כל כך מעט כלים אמיתיים ועזרה שעובדים. ואפילו כשיש את הכלים והעזרה הכי דינמיים שניתן למצוא, את קולטת את זה רק כשאת קולטת את זה.

אז, לכולכם, אתם יודעים מי אתם, שמתמודדים עם עניינים עם ישויות ואו שוויתרתם על השינוי או שאתם רצים במעגלים, בבקשה, אל תוותרו. לפעמים אנחנו צריכים לעבור מה שזה לא יהיה שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע לשם. אם תמשיכו לשאול ולבחור, תשנו הכל, אפילו את ה״בלתי אפשרי״.

אני שמחה לדווח שביליתי את ה-3 ימים האחרונים, מאפשרת לעצמי לחוש ״רעבה״ לפחות לקצת כל יום והכל שקט. אין היסטריה ואין אכילה בפרנויה, ניצולי השואה אינם!

מוכנים לגלות עוד לגבי לדבר עם ישויות® עם שאנון או׳הרה? הקליקו כאן וכאן

magnifiercrosschevron-down